בן זוגי חילוני, מבית חילוני ואני דתיה מבית דתי. היה חשוב לנו להתחתן בצורה שתכבד את המסורות המשפחתיות של שנינו. לשנינו היה חשוב להגיע לרמה שיוויונית שההלכה מתירה, ללא הגבלות שיש להן רקע פוליטי או דתי-כוחני. מעבר לכך, אנחנו לא מרגישים שאנחנו משתייכים דתית למי שנמנה עם מוסד הרבנות, ואף להפך – אנחנו מרגישים סלידה ממנו. חיפשנו מערכת שתוכל לתמוך בנו בחתונה הלכתית מחוץ לרבנות, ומצאנו את שאהבה נפשנו 🙂

בחרנו בחתונה הלכתית שלא כדרך הרבנות בגלל מספר סיבות, קודם כל – היה חשוב לנו לשמור על המסורת אבל בלי לאבד את ערך השיוויון והכבוד ההדדי שחף מתהליך הנישואין ברבנות ובעיקר בטקס החופה. שנית, רצינו שיהיה לנו חיבור מיוחד עם הרב, כאדם שאנחנו מעריכים ומוקירים כאיש ערכי ולא בגלל הטייטל של ״רב״, במפעל הרבנות לא חשבנו שנוכל למצוא רב שיקדיש לנו זמן ללימוד, היכרות אישית וחוויה יהודית מעמיקה. לבסוף, רצינו להדגיש שהחתונה שלנו בשנת 2018 היא גם אקט פוליטי: אפשר גם בלי ! מוסד הרבנות הוא איננו רכיב אינטגרלי מחתונה יהודית בישראל. רק על-ידי ניתוק המוסד ממעגל החיים היהודי, נוכל להחזיר את הציבור בישראל אל היהדות.

אני ובן זוגי בחרנו להתחתן דרך מיזם "נישואים פרטיים כהלכה". בחרנו בדרך הזו כי היה לנו חשוב שטקס הנישואין יהיה על פי ההלכה ובאותה נשימה חיפשנו את השוויון וההגנה שיש בהלכה אבל אין על פי רבנות.
בנוסף, היה לי חשוב גם להיות חלק מהמאבק הכולל בסרבנות ובעגינות ולהיות חלק מהקולות שיוצרים מציאות חדשה.

בחרנו להתחתן בחתונה יהודית כהלכתה, מול עדים, משפחה וחברים – זאת המסורת שלנו והיה לנו חשוב לקיימה כמו שצריך.
בחרנו גם לא להתחתן דרך הרבנות הראשית. חתונה היא מעמד פומבי, ומה שנעשה בפומבי מעיד על הערכים שלנו והנורמות שאנחנו מוכנים לקבל. הדרך הצרה שהרבנות מכתיבה, העיסוק שלה במי יהודי מספיק, והיחס לנשים באופן כללי – לא מתאימים לערכים שלנו.

מבוי סתום סייעו לנו בתהליך ההכנות, ואיפשרו לנו לקיים חתונה שהולמת הן את המסורת והן את הערכים שלנו.

כשניסינו לחשוב על הטקס והחגיגה שהכי מתאימה לנו, רצינו לקחת בחשבון לא רק את הרצונות והאמונות שלנו, אלא גם לכבד את ההורים והמשפחה ממנה אנחנו מגיעים. רצינו לבנות טקס משלנו , שוויוני בו כל אחד מאיתנו מתבטא, רצינו לשתף את הקהל בזוגיות שלנו ביחד בדרך שלנו, אך מהצד השני רצינו שהמשפחות שלנו ירגישו בנוח, ירגישו שמכבדים את הקשר היהודי. היה להם חשוב שהטקס יהיה לפי דת משה וישראל, על פי ההלכה, זה מה שהם מכירים וזה מה שהיה חשוב להם.
כך מצאנו את הפתרון הכי מתאים שמתיישב עם הרצונות שלנו ומכבד את המשפחה שלנו – חתונה יהודית לפי ההלכה, שאיננה מחייבת רישום ברבנות, דבר שהיה חשוב לנו מאד. התאפשר לנו לקיים טקס ששומר על הסמלים והמנהגים לפי ההלכה אך מאפשר הרבה גמישות ובעיקר טקס שהוא שוויוני. הקראנו מילים לקהל ואחד לשניה, הענקנו טבעות האחד לשנייה, גם נשים הקריאו את שבע הברכות וכך כיבדנו נשים מרכזיות בחיינו. מסתבר שכל אלו מותרים לפי ההלכה.. לא ידענו את זה.
אנחנו כזוג היינו העיקר של הטקס, היינו מחוברים מאד למה שמתרחש והרגשנו את המשפחה והחברים סביבנו, וגם המשפחה שעמדה לצידנו בחופה התרגשה מאד. למען האמת, הם היו גאים מאוד שלאחר מכן פנו אליהם חברים ומשפחה בהתרגשות לנוכח המשמעות הרבה שניתנה לטקס הנישואין.

החתימה על הסכם טרום נישואין והסכם למניעת עגינות היו משמעותיים גם הם, עוד פלוס אדיר עבורנו. לא הקדשנו מחשבה רבה לנושא כי אנחנו לא באמת מתעסקים בשאלת הפרידה, אבל שמחנו לחתום על הסכמים שממשיכים לממש את האמונה שלנו בשוויון ביחסים.

יש לנו היום שתי בנות, תאומות, אנחנו מחכים לרגע שנשב יחד לצפות בטקס הנישואין , והן יראו את אבא ואמא ביחד מספרים על הזוגיות ועל העתיד שהן מתכננים להן, זו הדוגמא ליחסים שאנחנו רוצים לבנות שלנו. אבא ואמא ביחד, שווים.

אני באה מבית דתי, ולצד האהבה שלי לדת, לתפילה ולימוד תורה יש לי תודעה פמיניסטית חזקה שלרוב מאתגרת את התפיסה ההלכתית שלי.
כשאני ובן זוגי התארסנו, ידעתי שעל רקע מתחים אלה, אעדיף לבנות את טקס החופה כטקס הלכתי על פי תפיסת עולמי, ולא לפי תפיסת ממסד הרבנות.
לא רציתי לישר קו עם הממסד, שבעיניי חוטא לתפקידו לצערי – מחמיר שלא לצורך בהרבה מקרים וכך מרחיק אנשים מהדת במקום לקרב אותם. זה בא לידי ביטוי בתחומים רבים כמו כשרות למסעדות, בירור יהדות, גיור ליוצאי בריה"מ וביחס של הרבנות לעדה האתיופית בארץ.
כמו כן, כאשר החלטנו להתחתן באופן הלכתי, ידעתי שאני מכניסה את עצמי למצב בו מערכת היחסים בין הגבר לאישה היא לא שווה. לכן, כדי למנוע ככל האפשר מצבים הלכתיים של סרבנות גט ועגינות שנובעות מאי-השוויון של נישואים הלכתיים, נעזרנו רבות בארגון "מבוי סתום", וקיבלנו ליווי מקצועי וקשוב לאורך כל התהליך, ועל כך אנו מודים מקרב לב.
אם אתם לפני חתונה – דעו לכם שאפשר גם אחרת!

כרם ואני התחתנו לפני כמעט 4 שנים. היה לנו חשוב להנכיח בטקס המסורתי את הערכים החשובים לנו. למדנו את הנושא ובחרנו להעלות לברכת שבע הברכות זוגות, האיש בירך והאישה הקריאה פסוקים מותאמים, אמרנו זה לזה "היי לי לאישה" ו"היה לי לאיש" במקום הנוסח החד-צדדי "הרי את מקודשת", בירכנו יחד שהחיינו והתעטפנו יחד בטלית שנתתי לכרם. גם לחופה נכנסנו יחד כאות להדדיות שבחופה ובנישואים. הכתובה נחתמה תחת החופה וכך ייצגתי את עצמי ובאותו מעמד הזכרנו גם את החתימה על תנאי בקידושין וההסכם לכבוד הדדי שהם הכלים ההלכתיים שמאפשרים מיזעור בעיית העגינות וסרבנות הגט. לא כרם ולא אני חושבים שנזדקק לכלים האלה בפועל אבל חשוב לנו לעורר מודעות לאפשרויות האלה התקווה שיהפכו לנורמה רווחת ויגנו על מי שכן יצטרך להם.

לאחר ארבע שנות זוגיות מדהימות (והיכרות של 20 שנים), נישאנו בתחילת יוני באירוע קסום ומרגש מול משפחתנו וחברינו.

התלבטנו אם להתחתן מחוץ לרבנות, אבל לבסוף החלטנו שלא. הצלחנו למצוא בתוך הרבנות טקס שיאפשר לנו לשמור על הערכים של הדת ולעמוד יחד כזוג תחת חופה, וגם לקדם שוויוניות שמאפיינת את מערכת היחסים שלנו. בחרנו להתחתן בחתונה עם אלמנטים שיוויוניים במסגרת הרבנות.

לאורך תקופת האירוסין כתבנו יחד כתב זוגיות – עוגן והתחייבות לחיים המשותפים שלנו. במעמד חתימת הכתובה חתמנו יחד גם על כתב הזוגיות, ואפילו הרב הציג אותו בחופה.

נוסף לכתב הזוגיות האינטימי שלנו, החלטנו לחתום גם על כתב זוגיות רשמי, כזה שמפרט בצורה ברורה ומשפטית את קווי היסוד שאנו מאמינים בהם. הצהרנו שם על השותפות והאהבה הגדולה שאנו חולקים, והבהרנו שבשום סיטואציה ומצב לא נרצה למנוע מבן.ת הזוג חופש בצורה חד צדדית. מדובר בהצהרת כוונות שמטרתה למנוע עגינות, ואנחנו חושבים שזאת הדרך הכי הוגנת והגיונית להתחיל שותפות לכל החיים.

תחת החופה ומול משפחתנו וחברינו, הענקנו טבעות אחד.ת לשני.ה ואמרנו את המשפט "בטבעת זו אני בוחר.ת בך, איתך יהיו חיי" – באופן זה הצגנו לכולם שהזוגיות שלנו היא מרצון, אהבה, הקשבה ובחירה הדדית. מאחלים לכולם אירוע מלכד, נעים ושלם כמו שלנו.

כמו בכל פן של הזוגיות שלנו, גם בהכנות לחתונה חיפשנו את הדרך הנכונה לתת ביטוי לאמונה ולערכים החשובים לנו כזוג, וחשובים לכל אחד מאיתנו בנפרד.
מתוך המחשבה שזכויות האישה אינן בראשית מעייני הרבנות, ומדינת ישראל מגבילה את החתונה היהודית לכתלי הרבנות בלבד, הבנו שזו לא דרכנו.
יחד עם זאת, חשוב היה לנו לשמור על חתונה יהודית הלכתית, כפי שהתחתנו הורינו וסבינו לפנינו, כפי שמתחתנים יהודים ברחבי העולם יום יום.
דרך ׳מבוי סתום׳ קיבלנו מענה לכל הדברים שהיו חשובים לנו, תוך ליווי בלבטים ההלכתיים והמשמעויות המשפטיות, וזכינו לחוויה מרגשת ונכונה עבורנו.

אנחנו זוג חילוני, בפרק ב' של זוגיות ומשפחה.

בשלב מסוים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, למרות לא מעט גבות מורמות מסביב (לא הבינו מדוע יש צורך בכל זה שוב).

זוגתי התנגדה למעורבות של הרבנות הראשית בתהליך, בשל שילוב של פערים אידאולוגיים ומפגשים צורמים עם הרבנות בעברה. אני חילוני (אגנוסטי, לא אתאיסט) אומנם, אך יש לי מקום חם בלב לדת בשל הקשר עם סבי שהיה דתי. ממקום רגשי, אני פחות מתחבר לחלופות הפוסטמודרניות של מוסד הנישואין הגם שאינן פסולות בעיני. עבורי יש ערך מוסף לחתונה ככל שהיא משקפת את התוכן המקורי שלה, קרי התוכן הדתי. המצב החוקי בארץ, לפיו חתונה יהודית שלא על ידי הרבנות אסורה בחוק הוביל אותנו למבוי סתום (תרתי משמע). יותר מזה, ההבנה שנוכל לקבל הכרה לנישואין כדת וכדין ללא תיווך הרבנות, רק אם החתונה תתרחש מחוץ לגבולות מדינת היהודים היא בבחינת אבסורד מקומם. לכן עבורנו "מבוי סתום" היה דווקא הפתרון. על הדרך נחשפנו לסוגיות חשובות נוספות כמו קידושין בתנאי ונתנו להן ביטוי בתהליך, כתוספת להסכם הממון אותו ערכנו בתחילת דרכנו המשותפת.

אז נישאנו כדת וכדין על ידי רב אורתודוקסי בחתונה פרטית. הליווי של מבוי סתום היה רגיש ונדיב. לאחר כשנה 'נאלצנו' ליהנות גם מסוף שבוע שלם בקפריסין, כדי שנוכל לקבל גם הכרה רשמית של המדינה בנישואינו, וכיום אנחנו נשואים יהודית וישראלית, מבלי שפגשנו את ספסלי הרבנות. אילו לא היתה האפשרות להינשא בנישואים פרטיים כהלכה, כנראה שלא היינו נישאים במובן היהודי. אגב, כבר יש לנו ילד…