לפני שאתחתן שוב, אחתום על הסכם קדם-נישואין. לא אהיה תמימה. וכשהילדים שלי יתחתנו, גם להם לא אתן להתחתן לפני שיחתמו על הסכם קדם-נישואין ועל הסכמי ממון. כשזוגות מתחתנים הם חושבים שיחיו ביחד 120 שנה. אף אחד לא חושב שהוא עלול להגיע למצב נורא כמו שאני הגעתי. אני לא רוצה שיישמע שאני מעודדת אנשים לא להתחתן ברבנות, אבל מה שקורה עכשיו בבתי הדין בלתי נסבל. ואני אומרת את זה בתור אישה חרדית.
בעלי עזב את הבית כיוון שפחד שאלך למשטרה ואספר את מה שהוא עשה לילדים. אחר כך הוא רצה לחזור הביתה, ואני לא הייתי מוכנה. אמרתי למשפחה שלו שאם הם רוצים שיחזור – שיטפלו בו. לא יתכן שאני אטפל גם בילדים שלי וגם בעוד אדם שהורס לי את החיים. אז הוא הלך לבית הדין, התלונן שאני זרקתי אותו מהבית, וקיבל צו שמחייב אותי להחזיר אותו הביתה.
אז פתחתי תביעת גירושין. הדיינים ניסו לשכנע אותי לחזור לשלום בית, אבל אמרתי שבשום אופן אני לא מוכנה. אם הם היו מחזירים אותו הביתה, אני לא יודעת אם אי פעם הייתי יוצאת מזה. זה היה הניצחון שלי, שהם לא החזירו אותו הביתה. הוא המשיך לטעון לשלום בית כדי לסחוט ממני כסף עבור הגט. לילדים הוא היה אומר שהרב אמר לו שאפשר לחזור לשלום בית. אבל אני הייתי נחושה בדעתי, ובסוף הוא הסכים להביא גט. אדם שחי בדמיונות ופנטזיות. ברגע שהם הבינו שאני לא מוכנה בשום אופן, הוא נתן לי גט.
אני חושבת שצריך לדרוש שלדיונים בבית הדין יהיה מותר להכניס עוד אנשים חוץ מעורך הדין – אנשים שאני יכולה לבחור, שיקלו עליי לחשוף את הדברים הקשים שעברתי.
