בדלתיים פתוחות: מאגר עדיות

שם:

לילי

" הרגשתי חסרת חשיבות, דמות שלא כל-כך חשוב לעדכן אותה שיש תיק שמתנהל מול, בסך הכל האישה בסיפור"

גיל: 23

משך המאבק לקבלת הגט: 4 שנים

שנת קבלת הגט: 2020

מרגע פתיחת התיק לתביעת הגירושין עד שזכיתי לעמוד לראשונה בפני דיין לקח קרוב לתשעה חודשים! למרות שמלבד גט לא היה שום דבר על הפרק (לא ילדים ורכוש) – עדיין חוויתי התעללות של ממש מצד בית הדין הרבני. הרגשתי שדיונים בחיים של אנשים שווים בעיניהם כקליפת השום. הרגשתי שיש להם אפס אמפתיה או רצון לסייע

כדי לקבל את הגט נאלצתי לצערי לוותר על הכתובה וכל החובות הכספיים של הגרוש שלי אליי. היו לו הרבה טענות פוגעניות כלפיי: שאני תאוות בצע לכסף של הכתובה, ושאיני מקיימת אתו יחסי אישות. הכל שקר וכזב. בדיון עצמו, בית הדין התעלם ממסמכים שהבאתי שמעידים על אופיו: עבריין מין שהורשע בעבר באונס ומעשי סדום, בעל מזג אלים ומעורער בנפשו. בעיני בית הדין הוא היה שה תמים, נקי כמו דף לבן. לא הייתה התייחסות מצד הרבנים למה שעולל לי. על אף שמכל הבחינות הגיעה לי לקבל כתובה, יצאתי קירחת מכאן ומכאן, ונותרתי לשלם את כל החובות שלנו בלי לקבל את כספי הכתובה להתמודד איתן. 

בדיון הראשון ניסו להפנות אותנו ל"שלום בית" ובתקופה שהיינו אמורים לפנות לטיפול, הבעל ניסה לברוח ולהפוך אותי לעגונה. הצליחו למצוא אותו ולתת לו צו הרחקה, ואני פניתי לבית הדין כדי שיחייבו אותו לתת לי גט. נעניתי בשלילה משום שטרם הלכנו לניסיון ל"שלום בית". 

החוויה ב"שלום בית" הייתה לא קלה. העובדת הסוציאלית השאירה אותי לבד בחדר עם בעלי האלים כדי שנוכל לדבר ולהרגיע את הרוחות. זאת כאשר ידעה כי המצב כל כך חמור שבחדר ההמתנה לפגישה ביקשתי אבטחה בגלל שפחדתי להישאר אתו לבד. העובדת הסוציאלית ניסתה לגשר ביננו למרות שחזרתי והבהרתי לה שאיננו מעוניינת ב"שלום בית" מפני שאיני מעוניינת לחיות עם אדם שכזה. העובדת הסוציאלית, תוך התעלמות מוחלטת מדברי, קבעה כי הליכי הדיון מוקפאים והביאה לי טופס לנפגעות אלימות וכן הודיעה לי כי באפשרותי שתי חלופות: הראשונה היא לא להגיע להסכמה עם הבעל ואז הליכי הדיון מוקפאים, או להגיע אתו להסכמה. 

הדיונים החלו בבית הדין בתל אביב ומשם עברו לבית הדין בחיפה.  בחיפה הדיון נדחה בפעם הראשונה בגלל שלא ניסינו "שלום בית". כאשר הגיע מועד הדיון החדש שנקבע, דחו אותו שוב. רק אחרי תשעה חודשים עמדתי בפני הרכב. בתשעה החודשים שחיכיתי נאלצתי להוציא צווי איסור יציאה מהארץ מספר פעמים, מפני שבעלי ניסה לברוח ולהפוך אותי לעגונה. כאשר הדבר סופר להרכב הדיינים הגרוש טען שאני משוגעת, והדיינים טענו שאני מתעללת בבעלי.

הדיינים לא נתנו לי להביע את עצמי ולדבר. בסך הכול דיברתי במהלך הדיון במשך כשלוש דקות, וגם לעורכת הדין שלי נתנו לדבר בקושי. לא דברו איתי על האלימות פיזית, כלכלית, מינית ונפשית שעברתי, אלא רק על הדברים שאצטרך לוותר עליהם כדי לקבל את הגט שרציתי. הדיינים הבהירו לי כי הגרוש שלי לא ייתן לי גט אם לא אוותר על הכתובה.

הדיינים לא הראו טיפת התחשבות וחמלה כלפיי, לא היה להם אכפת ממני. הם ניסו לשכנע אותי לחזור לבעלי, ובכך הם זרו מלח על פצעי ההתעללות שעברתי. בעוד שהם ניסו לשכנע אותי לוותר על כספי הכתובה כדי לקבל גט, הם מעולם לא הפצירו בגרוש שלי לתת את הגט, הם לא הטילו עליו סנקציות פליליות או כלכליות, או ניסו להתמקח על כך שלפחות אקבל חלק מכספי הכתובה שהגיעו לי. הם היו מוטים לצד הגרוש שלי בצורה מבהקת, לא ניתן לי כבוד או מקום, לא התחשבו בסיפור שלי או במצב הנפשי שלי ונתנו לגיטימציה לסחטנות מצד הגרוש שלי. 

הפרוטוקול של הדיון הוא באורך של שלוש-עשרה שורות, הדבר מעיד על כך שרק חלק מזערי ממה שנאמר בדיון נרשם בפרוטוקול. בעוד טענותיי לא נרשמו, טענות הגרוש על כך שלא קיימתי אתו יחסי אישות קבלו מקום של כבוד, כדי שתהיה עילה לנשל אותי מכתובתי. בנוסף נאמר שאני מוכנה לוותר על הכתובה כדי לקבל את הגט. 

בעקבות עזיבת הבית וכל ההוצאות הכרוכות בכך, נקלעתי למצב כלכלי קשה. בנוסף נשארתי לשלם לבדי חובות שלנו מתקופת הנישואים, עד היום אני משלמת. בשלב מסוים חשבון הבנק שלי עוקל. כל זה היה יכול להימנע אם בית הדין היו שומעים אותי, ומנסים להשיג לי גט בלי שאוותר על כספי הכתובה.  

לאחרונה הוא תבע אותי בבית הדין על חלוקת הרכוש בגירושין ועל גניבת כסף. שום הודעה לא הגיעה אליי על מנת ליידע אותי בעובדה שיש תיק שמתנהל נגדי או שיש דיונים נוספים אחרי מתן הגט. הרגשתי חסרת חשיבות, דמות שלא כל-כך חשוב לעדכן אותה שיש תיק שמתנהל מול, בסך הכל האישה בסיפור. וככה, בבוקר בהיר אחד, התייצבה משטרה במקום העבודה שלי (מקום ציבורי והומה אדם) עם צו מעצר בעקבות אי התייצבות שלי לדיון שלא ידעתי על קיומו. אני מרגישה שהמערכת רקובה ושוביניסטית, שלא משנה מה הסיפור של האישה, הגבר הוא הקדוש המעונה והמסכן ובית הדין ינסה לבוא לטובתו. 

אנחנו צריכים לדרוש מהדיינים בבתי הדין הרבניים לקרוא את התיקים בקפידה, ולתת חיובי גט באופן הרבה יותר תדיר מהכמות שניתנת כיום. מדובר בחיי אדם, בחייה של אישה צעירה שכל חייה לפניה ובית הדין מורח אותה ושואב ממנה כוחות נפש. זה לא יכול להמשיך ככה, משהו חייב להשתנות.

שתפו:
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב email
במייל
שיתוף ב facebook
on Facebook
שיתוף ב email
by email
דילוג לתוכן