כתבי לנו
דברי איתנו

סיפורי נשים - מאבקן של מסורבות גט

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

סיפורה של ש' – אין כמו סבא וסבתא…

ש' הייתה נשואה שנים ספורות בלבד, ובמהלכן נולדו לה שני ילדים. לאחר לידת בנה הקטן נעצר בעלה בחשד למעשי מרמה חמורים וסחר באיברים. ש' ההמומה נותרה לבדה עם שני ילדים רכים בשנים, ללא יכולת לפרנסם בכוחות עצמה. הורי הבעל סירבו לסייע לה, וכל עול טיפול הילדים וכלכלתם נפל עליה ועל הוריה. עו"ד גיתית נחליאל מ'מבוי סתום' הגישה תביעת מזונות כנגד הורי הבעל. לאחר דיונים מתישים הושגה פשרה לפיה ההורים ישלמו מדי חודש 1,500 ש"ח למזונות נכדיהם ובכך יקלו על ש' בפרנסת הילדים.

סיפורה של ש. (שם בדוי)

שירן (שם בדוי) מתנהלת באופן כל כך מסודר. היא יודעת הכל. היא תמיד מעודכנת ואין לה רגע אחד לחשוב על דבר אחר. היא חיה סביב הגירושין, הדיונים, הפרוטוקולים, הבקשות, העתירות, ההתבטאויות הבוטות, האשמות השווא והדאגה לילדים ולסובבים. היא אוכלת, שותה ונושמת את התהליך.

בדיון האחרון שלה, שירן עברה חוויה קשה במיוחד. בזמן שהיא משתדלת לפנות בכבוד אל המשתתפים בדיון ולהסביר שביקשה לדחות את הדיון כיוון שבתיה, עורכת הדין החדשה שלה, עוד לא בקיאה בפרטי התיק, שירן התייצבה בפני תגובה משפילה ומבזה של ראש ההרכב. אחרי שהסבירה שהיא מעוניינת בגירושין בעקבות אין סוף שנות השפלה, ילדים של בעלה מחוץ לנישואין ואיומים מפורשים ברצח, ובעקבות הבנתו של הדיין כי עו"ד בתיה כהנא דרור היא המייצגת את שירן, צעק עליה ודרש שתפסיק לעשות הצגות, ואפילו האשים אותה שהיא מקליטה אותו. הוא דרש למעלה משלוש פעמים לערוך חיפוש פולשני בחפציה האישיים ובטלפון האישי שלה.

הדיון אמנם הסתיים, אבל החוויה הקשה שעברה על שירן מנעה ממנה לחזור לתפקוד תקין במשך כמה ימים אחר כך.

על היחס המבזה, על ההתעלמות מהנסיבות וממצבה הקשה של שירן הגשנו תלונה רשמית לנציב תלונות הציבור על השופטים.

סיפורה של ק' – הסבר פניך לעולה

לק', עולה מצרפת, ארבעה ילדים שנולדו לה מבעלה עוד בצרפת. אלא שכבר שם הבעל חדל לתפקד, לא פרנס את משפחתו ולא טיפל בילדים, התנהג כלפי ק' בצורה מחפירה והתעלל בה. לפני שנים אחדות עלתה המשפחה לארץ. ק' קיוותה להשתקע בארץ והבעל סירב. בסוף שנת 2009 הגישה ק' תביעת גירושין, אך ביום שבו נמסרה לו התביעה ברח הבעל מהארץ והותיר את ק' עגונה. שליחי בית הדין וכן אנשים נוספים פנו לבעל בבקשה לתת לה גט, אך הוא התמיד בסירובו עד היום.עו"ד גיתית נחליאל הגישה בשם ק' תביעת נזיקין, אשר נמסרה לבעל בצרפת. הבעל לא הגיב לתביעה, ובית המשפט נתן פסק דין בלא תגובתו. ק' זכתה בפיצויים על עגינותה בסך 124,000 ש"ח, אותם תוכל לגבות מחלקו של הבעל בדירה שרכשו בארץ.

סיפורה של ע'

האשה והבעל היו נשואים כ-10 שנים בסך הכל, מתוכם העבירה האישה שש שנים בניסיונות להיפרד מהבעל.האישה הגישה תביעה למזונות ומדור בבית המשפט, ובשנת 2002 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים בו הוסכם על משמורת, וכן התחייב האב למזונות ולמדור לילדיו ולשיתוף פעולה מלא בעניין סידור הגט. כמו כן הוסכם על סילוק תביעות הדדי.

למרות ההסכם שנחתם סירב הבעל למלא אחר חלקו בעניין מתן גט, ומכאן החל מסע מפרך בו הוא דורש חזרת הצדדים לשלום בית. האישה הגישה תביעת גירושין בשנה זו, לאחר שהצדדים כבר היו פרודים. התנהלו מספר דיונים שבסופם ניתן פס"ד לפיו מצווה על הבעל ליתן גט לאשתו וזאת מאחר ובפועל הצדדים פרודים והאישה אינה מעוניינת עוד לחיות עם הבעל שאינו ממלא אף אחת מחובותיו כבעל וכאב.

למרות פסק הדין המצווה את הבעל לתת גט, הבעל סירב לעשות כן במספר הזדמנויות שבהם זומן לבית הדין. בשלב זה פנתה האשה אלינו, והצוות המשפטי החל לייצג אותה. פנינו לבית הדין בבקשה לחייב את הבעל לתת גט ולהפעיל סנקציות נגדו. לצדדים נקבע דיון שאליו הבעל לא התייצב. במעמד הדיון ביקשנו וקיבלנו צו הבאה נגד הבעל לדיון הבא. נקבעו שני דיונים למתן צווי הגבלה ולסידור גט, אך הם נדחו עקב יוזמת בית הדין ליישב את העניין בשיחת גישור שתתקיים עם הבעל. הגישור לא עלה יפה, ואנו פנינו לבית הדין בבקשה שיקבע מיידית חיוב גט ואף יתן צווי הגבלה, ולחילופין יפסוק שעליו לשלם לע' מזונות מעוכבת.

בעקבות בקשה זו נתן י' גט לע' וזאת לאחר 7 שנות פירוד.

סיפורה של ס'

היחסים בין ס' ובעלה היו תמיד בעייתיים. היא סבלה מאלימות שהתבטאה שבהתפרצויות מילוליות קשות של בעלה בעיקר כלפיה, התפרצויות שהשפיעו רבות גם על ילדיהם. בעלה אובחן כמי שזקוק לטיפול תרופתי פסיכיאטרי. לאחר שלוש שנות נישואים היא הגישה בביה"ד תביעה לגירושין אך לאור הפצרותיו של הבעל לשלום בית, היא חזרה בה מתביעתה. היחסים בין הצדדים לא שבו למסלול תקין ובסוף שנת 2005 היא הגישה תביעה נוספת בביה"ד. תביעה זו הוגשה לאחר שניסיונות מקצועיים לשיקום הזוגיות עלו בתוהו, ולאחר שהתקיים דיון ביחס למזונות ולפרוק השיתוף בדירה בבימ"ש למשפחה.

ס' ביקשה מביה"ד לחייב את הבעל לתת לה גט על יסוד טענת האלימות, התנהגותו ומצבו הנפשי, וחוסר הסיכוי לשלום בית. את הדיונים מכאן ולהבא ליוו לסירוגין הדיינים שרם, כלאב, יפרח, שיינפלד וישראלי.לאחר כמה דחיות, ובטרם נערך דיון הוכחות, ביה"ד קבע כי הצדדים יעברו במקביל טיפול אצל פסיכולוגית קלינית שתדווח לביה"ד על ממצאיה. הפסיכולוגית קבעה שאין סיכוי שהצדדים ישובו לחיות יחד, וכי הבעל סובל מבעיה פסיכאטרית ומומלץ שיטופל בכדורים.

במקביל ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בו נקבע הסדר ביחס לדירת הצדדים ורק בעקבותיו עזב הבעל את הבית זאת שבועיים לאחר הדיון. למרות זאת, בדיון שנערך חצי שנה לאחר מכן קבע בית הדין כי האישה אמנם אינה יכולה לחיות עם הבעל אך מאחר והיא לא הוכיחה, לדעתו, את העילה של אלימות או בגידה של הבעל, מצווים בני הזוג לחזור לשלום בית, שאם לא יצלח ידונו שוב בחיוב בגט. ס' הודיעה לבית הדין כי לא תחזור לש"ב. בדיון שנערך בסמוך להודעה, ביקש הבעל כי האישה תוכרז כמורדת וסרבנית.

לאחר שנה וחצי של דיונים הגיע בית הדין למסקנה כי יש לדחות את תביעת האישה, ואין לחייב את הבעל לתת גט, ובית הדין המליץ לבני הזוג לחזור לשלום בית על אף חוות הדעת המקצועית שהונחה בפניו.על פסק הדין הזה הגישה עו"ד גיתית נחליאל ממבוי סתום בשם ס' ערעור בבית הדין הרבני הגדול. בערעור טענה כי בית הדין בהחלטתו התעלם מהראיות שהובאו בדבר האלימות וכן מחוות הדעת המקצועית שקבעה מפורשות כי בני הזוג לא יכולים לחזור לחיות ביחד, וכן על כך שבידי האישה טענות מבוררות שבשלהן היא יכולה למאוס בבעל ולחייבו לגרשה.

בערעור ישב כב' הרב הדיין שלמה דיכובסקי ונקבע בו כי אכן בידי האישה טענות מבוררות בעניין אלימות הבעל ומאיסותו בעיניה, וכי יש לחייב את הבעל לגרשה בתוך 30 ימים, ואם לא יעשה זאת, ניתן יהיה לדון בכפיה.

בזאת לא הסתיים המסע לעבר הגט של ס'. היא פנתה לבית הדין האזורי בבקשה שיקבע מועד לסידור גט, אך בית הדין העדיף שלא לאכוף את פסק הדין שבערעור וקבע כי מאחר שחוייב הבעל בגט אין מקום לקבוע דיון ו"מי שחייב בגט ייתן גט".

ההחלטה המוזרה הובילה את ס' לפנות שוב לבית הדין הגדול ולבקש כי יקיים דיון בעניין צווי הגבלה לבעל כדי שייתן גט. שני דיונים בעניין זה התקיימו לאחר כחודשיים. בראשון ביקש ב"כ הבעל שלא ילחצו את הבעל. לפני הדיון השני הציע בעלה של ס' שהיא תקנה ממנו את הגט תמורה כמה עשרות אלפי שקלים והיא, בצדק, סירבה. בדיון השני, שנערך שבוע לאחר מכן הציב בית הדין בפני הבעל דרישה חד משמעית לתת גט באותו המעמד, וזאת מאחר שענייני הרכוש נידונו ממילא בבית המשפט. ואכן, המסכת בעניינה של ס' הגיע לקיצה והיא קיבלה גט.

וכך מסכמת ס' את הדברים: היתה זאת תקופה קשה וחשוכה עבורי. ההתעללות שסבלתי מבעלי לא פחותה מההתעללות שעברתי בבית הדין הרבני האזורי על כך שלא נתנו לי שחרור מעונשו של זה והחליטו החלטה בכפייה מוחלטת שעלי לחיות עם אדם שמתעלל בי. למזלי הטוב בזכות מבוי סתום ועו"ד גיתית נחליאל ובזכות דיין בית הדין הגדול הרב שלמה דיכובסקי (שהיה פתוח ביותר בשמיעת העדויות) אני אישה חופשיה כיום!

סיפורה של נ'

האישה ובעלה היו נשואים כ-12 שנים. כבר כשנישאו היו הפערים ביניהם גדולים, ואלה הלכו והתרחבו עם השנים.

הבעל הגיש כנגד האשה תביעת גירושין, ולאחר כמה שנים הגישה גם האישה תביעה לגירושין. בשנת 2005 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים להתגרש והורה להם לנהל מו"מ על פרטי ההסכם. עמדות הצדדים, בעיקר בכל הנוגע להסדרים על ילדם ועל החינוך שיקבל, היו קוטביות והם לא הצליחו להגיע להסכמה. משלב זה היו מעורבים בניסיון לגשר על הפער גורמי הרווחה בערים בהם התגורר כל אחד מהצדדים, כאשר בכל הזמן הזה הבעל מסרב להפריד בין עניין הסדרי הראיה והמשמורת ובין מתן הגט, ומתנה את מתן הגט בהסדרי ביקורים לשביעות רצונו. זאת למרות שלא היה מעוניין כלל לשוב ולחיות עוד עם האשה. הוא הציב דרישות בלתי מתקבלות על הדעת בעניין הביקורים, כגון שהילד יבלה איתו ימים רצופים. מובן, כי האשה לא יכלה להעתר לדרישות אלה.

בית הדין קבע דיון נוסף בעניין הגט, וקבע כי הצדדים חייבים להתגרש ושאר העניינים יטופלו בנפרד. למרות זאת לא שעה הבעל לפסק הדין והמשיך לעכב את האשה ולהתנות את גיטה, ואף לא התייצב למספר דיונים שנקבעו לסידור הגט, בכל פעם בתירוץ אחר.

בשלב זה פנתה האישה אלינו והתחלנו לייצג אותה. הגשנו תביעה מתוקנת לגירושין שבה תבענו חיוב גט וצווי הגבלה כנגד הבעל. התקיים דיון, ובו הבעל נאות לתת גט, לאחר שבית הדין הבטיח לו שמיד לאחר הגט בית הדין יקיים דיון בעניין הסדרי הראיה.

הגט סודר, ובית הדין קיים דיון בעניין הסדרי הראיה, שבו קיבל למעשה את עמדת א' בעניין.

סיפורה של מ'

מ' היא בת לעדה האתיופית. היא נישאה בארץ ל-נ' גם הוא בן העדה. לבני הזוג נולדו שני ילדים שאחד מהם סובל מאוטיזם. נ' אובחן עוד טרם עלייתו ארצה כחולה נפש, אך המידע לא התגלה למ' טרם נישואיהם. במהלך הנישואים מ' דאגה לטיפול בילדים ובצרכיהם המיוחדים וזאת כאשר היא עובדת שעות רבות. נ' לא הצליח להשתלב במקום עבודה קבוע והתמכר לאלכוהול, שבעקבותיו אף נהג בה באלימות קשה.

סיפורה של מ' נשמע כמו חלום בלהות, אך הוא התרחש כולו במציאות. מה שהקשה על המקרה וסיבך אותו היה מעורבותו של אחי הבעל בכל סיפור הגירושין, והעובדה שהוא הסית בכל כוחו את הבעל שלא לתת מ' לגט כדי לסחוט כספים לבעל ולעצמו מ-מ'.

בשנת 1999 הגישה מ' תביעת גירושין בבית הדין. התביעה הוגשה שנה לאחר שהוגשה על ידה תביעה למזונות בבימ"ש למשפחה. לדיון הראשון הבעל לא הופיע, כמו גם לדיונים רבים שעוד יבואו. מי שהופיע לרוב הדיונים היה אחיו של הבעל, אשר ניהל מו"מ סחטני בשמו והודיע שהבעל לא יתן גט עד שלא יתמלאו כל תנאיו הכספיים. לאחר חצי שנה של דחיות מסיבות משונות הופיעה בבית הדין רב מהקהילה האתיופית שהמליץ שהבעל יופנה למסגרת טיפולית. לאחר חצי שנה נוספת הודיע הבעל לביתה דין כי הוא מתנגד לגירושין. תסקיר סוציאלי שמוגש לבית הדין התריע נחרצות שנ' מצוי במשבר עמוק שבעקבותיו הוא נוהג באלימות כלפי מ', וכי הוא אינו מסוגל לגדל את הילדים.

בדיון הבא, שנערך שנתיים לאחר הגשת התביעה, הייתה מ' מוכנה לויתורים כלכליים רבים כולל מזונות, אך הבעל (בעידוד אחיו) עמד על סירובו לפנות את הדירה המשותפת של הצדדים. מקביל ניתן בבימ"ש צו המרחיק את נ' מדירת הצדדים בלא הגבלת זמן עקב אלימותו.

בהמלצת אחיו התאשפז נ' בבית חולים פסיכיאטרי וזאת כדי לעכב ולסרבל את ההליכים. במענה לבקשה שביקשה האישה לברר את מצבו הרפואי של נ' ואת רמת כשירותו השיב נ' שהוא מבקש לקיים הליכי גישור ביניהם בתוך העדה האתיופית. בעוד שחוות הדעת הרפואית הביעה בבהירות את מצבו של הבעל כחולה נפש ומטופל בתרופות, ובעוד האישה מבקשת פעם נוספת תוך פירוט העילות לגירושין לחייב את נ' לתת לה גט, קיבל בית הדין את בקשת הבעל, והפנה את הצדדים להליכי גישור. הגישור לא עלה יפה, ומ' הודיעה על כך לבית הדין. חלפה כחצי שנה עד שבית הדין הפסיק לתת לבעל עוד ועוד הזדמנויות להגיב להודעה על כישלון הגישור, והוציא סוף סוף פסק דין (זאת לאחר שמ' עתרה לבית הדין הגדול בדרישה שיורה לבית הדין האזורי לתת פסק דין). פסק הדין אינו מחייב את נ' לתת גט ל-מ' מאחר ולטענת בית הדין אין עילה לגירושין. על פסק הדין הגישה מ' ערעור בטענה שבית הדין כלל לא דן בעילות הגירושין ושהיה עליו לחייב את הבעל בגט. משלב זה מתחילה עו"ד נחליאל מטעם מבוי סתום לייצג את מ.

בעקבות ההתערבות של אחי הבעל בהליכים המשפטיים התקיימו דיונים רבים ומתישים ביחס לרכוש של בני הזוג, כאשר נ' אינו משתף פעולה ובית הדין אינו נוקט נגדו בסנקציות של ממש. לאחר מספר דיונים הציע בית הדין פשרה רכושית, אך נ' סירב לה, בשל השפעת אחיו שרצה יותר רכוש וכספים ממה שהוצעו. בשלב זה, לאחר שלוש שנים שבהם נ' ואחיו משטים בבית הדין ובמ', מורה בית הדין למנות אפוטרופוס לדין שינהל את הקשר עם נ'. למרות מינוי האפוטרופוס ממשיך נ' בסרבנותו ובאי שיתוף פעולה, בעוד אחיו ממשיך להתערב, נפגש עם האפוטרופוס ומודיע לו שללא מילוי כל דרישותיו הכספיות, נ' לא יתן את הגט.

בשלב זה נראה היה כי בית הדין מבין שללא כפייתו של נ' לתת גט לא יתרחש הדבר, אך בית הדין לא עשה זאת ונתן לבני הזוג כמה ימים כדי שיחתמו על הצעת פשרה שגיבש בית הדין ושכוללת ויתורים משמעותיים של מ'. אחי הבעל הורה לו לא להסכים, והוא סירב. בית הדין הורה על הבאתו של נ' בצו לבית הדין. מבוי סתום מימנה חוקר כדי שיבצע את הצו, ונ' הובא באזיקים לבית הדין, ולאחר מספר ימים במעצר נתן סוף סוף את הגט. לאחר 10 שנים, כשהיא בת 42, קיבלה מ' את הגט המיוחל.

במקביל להליכים בבית הדין הגישה עו"ד נחליאל בשם מ' תביעת נזיקין כנגד נ' וכנגד אחיו. התביעה נגד האח התקבלה, ובפסק דין תקדימי קבע השופט מ' הכהן שהאח אכן חייב לפצות את מ' שכן הסית את הבעל שלא לתת גט.

סיפורה של מ'

כאשר נישאו בשנת 1976 היה א' צעיר נמרץ ומוערך, מכריו צפו לו גדולות, או כך לפחות סיפרו ל-מ' טרם נישואיהם. לא' היתה עבודה מסודרת ומכובדת במוסד ציבורי, והוא היה מקורב לאישי ציבור בדרגים שונים. במהלך שנות נישואיהם התגלה, בתחילה בבית אך בהמשך גם בחוץ, פרצופו האמיתי של א'. הוא היה אלים כלפי מ' וחלק מילדיהם, הוא התמכר להימורים והפסיד את כספי הצדדים תוך כך, הוא הורשע בגניבה והואשם באונס והטרדה מינית של מי שעבדו לצידו. לבני הזוג שבעה ילדים.

תיק הגירושין נפתח על ידי מ' בשנת 2001. הצדדים חתמו על הסכם גירושין שכלל ויתור של א' על הדירה ותשלום מזונות, אך במועד הדיון לסידור גט חזר בו הבעל מהסכמתו שבלעדיה לא ניתן להתקדם. בעקבות כך הוגש ערעור לבית הדין הגדול שבו נקבע כי יש להגיע להסכם חדש שיהיה מקובל על א'. הסכם שכפי הנראה יהווה סחיטה של מ', ושיהיה בתוקף רק עם מתן הגט.

הצדדים הגיעו להסכם חדש, ונקבע כי עליהם לקבוע מועד לסידור גט, אלא שלמועד שנקבע א' לא טרח להתייצב. ניתנה לא' ארכה של כמה חודשים כדי שייתן הסכמתו לתהליך.

עד לשלב זה ובמשך תקופה ארוכה היה א' מורחק מהבית בצו שהוצא בבית משפט ושהוארך מפעם לפעם, אך בתקופה זו בוטל הצו וא' חזר להתגורר בדירה ולהטיל אימתו על מ' ועל הילדים.

לאחר שחלף המועד הגיש א' בקשה לביטול ההסכם. גם לדיון שהוא עצמו יזם הוא לא הגיע ולפיכך התקבלה החלטה שהחיובים הממוניים שבהסכם יישארו בתוקף. א' מגיש ערעור על ההחלטה לחייבו בגט ובית הדין הגדול בראשות אב"ד הרב עמאר דוחה את ערעורו וקובע כי אכן טענותיה של מ' מוצדקות וכי אכן יש מקום לחייב אותו במתן גט.

התיק מוחזר לבית הדין האזורי בחיפה כדי לדאוג לענייני סידור הגט. מ' מבקשת שיוטלו על א' סנקציות ובכלל חובה לתשלום כתובה ותשלום מזונות מדין מעוכבת (שאישה זכאית להם עד שמקבלת גט), שאם לא כן היא משוכנעת שלא ייתן לה גט. בית הדין מקבל את בקשת האישה וקובע שא' יפקיד את כספי הכתובה וישלם לה מזונות, אך לא מטיל עליו סנקציות. את זאת הוא יעשה, אם יסרב א' לתת גט.

הפעם זו מ' שמערערת לבית הדין ודורשת שיאסרו את הבעל עד שייתן גט, וזאת לאחר למעלה מחמש שנים שהיא ממתינה לגט. הערעור שנדון בפני אב"ד הרב דיכובסקי קובע נחרצות שעילותיה של מ' הוכחו לרבות המאיסות (בשל ההימורים ועוד), יש לחייב את א' במתן גט, אולם לגבי סנקציות קובע בית הדין שאלה יהיו מינוריות ומדורגות החל מתשלום כתובה ועד הרחקות מהקהילה, אך לא נקבעה סנקציה של מאסר.

שלושים שנות נישואים בהם סבלה מ' מאלימות ומעושק מצד בעלה לא הועילו, ורק כעבור שש שנים של דיונים מתישים קיבלה מ' את חייה בחזרה.

סיפורה של י'

שנה לאחר שי' ומ' נישאו הם כבר חבקו ילדה, י' ציפתה לחיים שלווים עם מ' שהבטיח שלא יעזוב אותה לעולם. שנתיים לאחר שנישאו שכח מ' את הכרזת אהבתו והגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני. כל זאת קורה בצל רומן מתועד שמנהל מ'.

במקביל לתביעת הגירושין קובע בית המשפט פס"ד למזונות, אולם מ' בחר להתעלם מחובותיו כלפי ילדתו ולא שילם את דמי המזונות כלל, ובשל כך נאסר לא פחות מ-11 פעמים. לאחר מספר שנים מגישה האישה תביעת גירושין גם מצידה. הדיון הראשון בעניינם של הצדדים מתקיים מספר שנים לאחר הגשת התביעה הראשונה וזאת לאור ניסיונות הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם. בדיון זה קובע בית הדין בתל אביב כי הוא דוחה את תביעת האישה מאחר ולא הוכיחה את העילה לחיוב הבעל בגט או לחילופין לא הוכיחה כי הבעל אינו מעוניין בשלום בית.

בדיון הבא, שמתקיים שנה וחצי מאוחר יותר נסוב ברובו בנושא המזונות ובית הדין מנסה לשכנע את י' לוותר ולהעביר את הסמכות לדון לבית הדין כל זאת תוך התעלמות מכך שמ' כלל אינו משלם אותם, ומבלי להבין שזוהי לא הנקודה שבשלה הוא אינו נותן לה גט. בפסק הדין של הדיינים פרובר, גולדברג, וביבי מבית הדין האזורי בתל אביב נכתב כי מאחר ומ' מוכן לתת גט ככל שהאישה תסכים להעביר את הסמכות לדון במזונות לבית הדין- נדחית תביעת האישה לגירושין ועל הצדדים להגיע להסכם.חצי שנה לאחר מכן, מ' כמובן עדיין אינו משלם דבר מחובותיו אך מבקש מבית הדין להפחית את החוב, וי' מבקשת להביא את ידועתו בציבור להעיד בפני בית הדין כדי להוכיח את עילת הגירושין. נקבע דיון לשמיעת העדה ולאישור הסכם גירושין. אולם למרות רצונה של י' היא לא מצליחה להגיע להסכם עם מ' ולכן מודיעים לבית הדין שלא ניתן להגיע להסכם ומבקשים לשמוע את העדות של ידועתו בציבור של מ'. בית הדין לא מוכן לזמן את הידועה בציבור לעדות, ובסירובו זה הוא עומד שלוש פעמים נוספות בהן י' מגישה את הבקשה.יש לציין כי בית הדין נתן לי' להבין את עמדתו לפיה ככל שענייני המזונות ימשיכו להתנהל בבית משפט ולא בבית הדין הם לא יביאו בחשבון את העבודה שהוא אינו משלם אותם כעילה לגט, ובעניין הידועה בציבור- גם אם תוכיח עובדה זו עדיין לא יראו בכך עילה לגט.לבסוף, רק בשנת 2008 ורק לאחר שי' מוותרת על למעלה מ 60% מחובותיו של מ' עבור מזונותיו ביתו, מגיעים הצדדים להסכם גירושין שאותו בית הדין מאשר, לא לאחר שי' נאלצת לוותר על כתובתה, הפחתת דמי המזונות שנקבעו, ומבלי שנשמעו עדיהלאחר 8 שנים מתביעת הגירושין הראשונה שהוגשה, מקבלת י' את הגט המיוחל.

סיפורה של ג'

הבעל והאשה נישאו והביאו ילדים לעולם. כבר בתחילת חייהם המשותפים התברר לאשה שבעלה אינו האיש שעליו חלמה וכי הוא נוטה לאלימות, קצר רוח כלפיה וכלפי ילדיהם, ובשלב כלשהו לאחר שהעסק שבבעלותו כשל הוא אף החל להשתמש בסמים ואלכוהול. הבעל הורחק כמה פעמים מן הבית בגין אלימות ואף הורשע וריצה תקופת מאסר בגין מעשים אלו.

בשנת 2000 הגישה האישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני אולם לאחר זמן קצר סגרה את התיק בעקבות הבטחתו של הבעל שיטפל בעצמו ושישובו לשלום בית. מאחר והמצב לא השתנה פתחה האשה לאחר כשלוש שנים את התיק בשנית. בשלב זה הצדדים כבר לא חיים ביחד. מספר רב של דיונים התקיימו בעניינם של הצדדים, לחלקם הבעל כלל לא טרח להגיע. בדיונים הוכחה אלימותו של הבעל והוא אף הודה בה בפני בית הדין. כן קבע בית הדין שהבעל אינו מפרנס את האשה והילדים. בסופם של הדיונים ניתן פסק דין ובו שלוש דעות שרק אחת מהן מחייבת את הבעל בגט, ודעת הרוב היא רק המלצה לגירושין ללא חיוב בגט. בנוסף נקבע בהחלטה כי העניינים הכספיים ידונו בפני בית הדין לאחר מתן הגט ובכפוף להמצאת התחייבויות כספיות מצידה של האשה.

בשלב זה פנתה האשה אלינו, והתחלנו לייצג אותה. הגשנו ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול. הערעור נדון בפני כב' הדיינים עמאר, דיכובסקי, ובר שלום. הבעל הגיע לדיון בבית הדין הגדול וטען את טענותיו ביחס לתביעות הכספיות והאחרות בין הצדדים שמעכבות אותו מלתת גט. למעשה, הוא ניסה באמצעות טענות אלה לסחוט את האשה בתמורה למתן הגט. בדיון שהתקיים בבית הדין ברח הבעל באמצע הדיון, ובית הדין קבע שהוא יובא בצו הבאה ללא שחרור בערבות, ואז יתקיים דיון נוסף.

בדיון הנוסף, שאליו הבעל הובל באזיקים, לחץ בית הדין על הבעל לתת גט, ושהתביעות הכספיות שיש לו יידונו לאחר מתן הגט. בנוסף, האשה הסכימה לכך שאם הגט יסודר מיידית, אביה יוותר על תביעה שהייתה לו כנגד הבעל.

הגט סודר, ולדיון שנקבע בתביעות הכספיות של הבעל, הבעל כלל לא הופיע, ובית הדין קבע שלכן לא ידון בטענות אלה.

לאחר חמש שנות סרבנות השתחררה האשה מכבלי הנישואים וקיבלה גט.

סיפורה של א'

א' נישאה בשנת 2001. גם טרם נישואיהם היתה א' נתונה באופנים מסוימים למרותו של נ' לאור סוד משותף ואפל מבחינתה של א' שרק שניהם ידעו עליו בשלב זה.

כשלוש שנים לאחר נישואיהם ולאחר שהביא שני ילדים לעולם החליטה א' להיפרד מנ' וזאת לאור התנהגותו האלימה והמשפילה של נ', לאור בגידותיו שגרמו לה לאבד את שמחתה חייה, כשרונותיה ויכולותיה הפיזיות עד כדי רצונה להתאשפז להשגחה פסיכיאטרית.

א' הגישה תביעה לבית הדין הרבני ובמקביל פנתה לבית המשפט בבקשה שיקבע הסדרי משמורת, ראיה, ומזונות. הדיון בעניינה של א' התנהל בעצלתיים ופעם אחר פעם היא היתה צריכה להתחנן לפני בית הדין שיאפשר לה להביא הוכחות לכך שנ' בוגד בה, ובעניינים נוספים.

רק כעבור שנה וחצי, ולארח שנ' הודיע שעקרונית הוא מוכן לתת גט (בכפוף לשינוי מהותי בתשלום מזונות), נקבע דיון להוכחת טענות הצדדים. בדיון שנערך בית הדין מפציר בא' לוותר על מזונות ילדיה בתמורה לגט. למרות שנקבע מועד להוכחות בית הדין לא מאפשר לא' להציג הוכחות וקלטות וכד' ורק לאחר מספר בקשות ופריסת נימוקים משכנעים מסכים בית הדין לראות את הקלטת בה נראית ללא כל ספק בגידתו של נ' ב-א'ערעור של הבעל הוגש לבית הדין הגדול. נערכו דיונים בהם ביקש בית הדין לשמוע את הצדדים וזאת למרות שנ' לחלק מהדיונים לא טרח להגיע. ביתה דין מנסה להביא את הצדדים להסכמה וזאת תוך שהוא מתעלם מכך שעילת הגירושין של א' היתה מבוררת ושלמה. מאחר והבעל לא מתייצב לדיון מוצא כנגדו צו הבאה והוא נאסר. בדיון שאליו הגיע נ' ממאסר, ורק לאחר שאויים שאם לא ייתן גט הוא ייכלא- הסכים נ' לתת גט לא'.

א' היתה נשואה לנ' שש שנים, מתוכן למעלה משלוש שנים שהיא המתינה לקבל את החופש שלה בחזרה.