תמר (שם בדוי), אישה שומרת מסורת, הייתה מסורבת גט במשך 23 שנים לאחר שבעלה נמלט מהארץ – וסירב להתגרש. עכשיו היא מספרת על מסכת הייסורים שעברה "נתבקשתי לוותר על כתובה, אחר כך על המזונות שלי ושל בתנו המשותפת"…
קשה להסביר לילדה בגיל 4 מה זה גט וגירושין.
נישאתי לבן זוג שבחרתי בו לאחר שישה חודשי היכרות בלבד. לאחר שנה התברר שטעיתי בבחירה. זה לגיטימי להתחרט, נכון? אפילו בגדים אפשר להחזיר ולהזדכות עליהם. אז למה לא על החיים? אבל בעלי לא בגד או הכה אותי. לכן הנישואים שלי לא ניתנים לפירוק בצורה קלה. צריך "עילה"…
במשך השנים מחלקת העגונות בבתי הדין מינו שליח שהיה פעם או פעמיים בשנה טס לארה"ב כדי לשאול את הבעל אם הוא מוכן לתת גט, כאילו אנחנו עדיין במאה ה־19 ואין פקס, טלפון ומיילים. הוא נותר בסירובו העיקש והחל להעלות עוד ועוד דרישות: בהתחלה נתבקשתי לוותר על כתובה, אחר כך על המזונות שלי ושל בתנו המשותפת ובשלב מסוים גם להמציא ערבים, שיערבו שאני או הבת שלי או מישהו בשמנו לא יתבעו אותו.
בפועל, אין לו שום כוונה לוותר על היכולת שלו לשלוט בך ולאמלל את חייך. הכי גרוע זה שאת כבר לא יודעת אם הוא באמת מתכוון לתת את הגט או שהכל רק משחקים כדי לראות כמה את תסכימי לוותר. השיא היה שהוא החליט לקבוע שהבת שלי תתחנך בחינוך חרדי. אנחנו לא חרדים אלא מסורתיים. תמיד היינו. אולם בתי הדין והדיינים הם כמובן חרדים ללא פשרה.
