הבעל והאשה נישאו והביאו ילדים לעולם. כבר בתחילת חייהם המשותפים התברר לאשה שבעלה אינו האיש שעליו חלמה וכי הוא נוטה לאלימות, קצר רוח כלפיה וכלפי ילדיהם, ובשלב כלשהו לאחר שהעסק שבבעלותו כשל הוא אף החל להשתמש בסמים ואלכוהול. הבעל הורחק כמה פעמים מן הבית בגין אלימות ואף הורשע וריצה תקופת מאסר בגין מעשים אלו.

בשנת 2000 הגישה האישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני אולם לאחר זמן קצר סגרה את התיק בעקבות הבטחתו של הבעל שיטפל בעצמו ושישובו לשלום בית. מאחר והמצב לא השתנה פתחה האשה לאחר כשלוש שנים את התיק בשנית. בשלב זה הצדדים כבר לא חיים ביחד. מספר רב של דיונים התקיימו בעניינם של הצדדים, לחלקם הבעל כלל לא טרח להגיע. בדיונים הוכחה אלימותו של הבעל והוא אף הודה בה בפני בית הדין. כן קבע בית הדין שהבעל אינו מפרנס את האשה והילדים. בסופם של הדיונים ניתן פסק דין ובו שלוש דעות שרק אחת מהן מחייבת את הבעל בגט, ודעת הרוב היא רק המלצה לגירושין ללא חיוב בגט. בנוסף נקבע בהחלטה כי העניינים הכספיים ידונו בפני בית הדין לאחר מתן הגט ובכפוף להמצאת התחייבויות כספיות מצידה של האשה.

בשלב זה פנתה האשה אלינו, והתחלנו לייצג אותה. הגשנו ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול. הערעור נדון בפני כב' הדיינים עמאר, דיכובסקי, ובר שלום. הבעל הגיע לדיון בבית הדין הגדול וטען את טענותיו ביחס לתביעות הכספיות והאחרות בין הצדדים שמעכבות אותו מלתת גט. למעשה, הוא ניסה באמצעות טענות אלה לסחוט את האשה בתמורה למתן הגט. בדיון שהתקיים בבית הדין ברח הבעל באמצע הדיון, ובית הדין קבע שהוא יובא בצו הבאה ללא שחרור בערבות, ואז יתקיים דיון נוסף.

בדיון הנוסף, שאליו הבעל הובל באזיקים, לחץ בית הדין על הבעל לתת גט, ושהתביעות הכספיות שיש לו יידונו לאחר מתן הגט. בנוסף, האשה הסכימה לכך שאם הגט יסודר מיידית, אביה יוותר על תביעה שהייתה לו כנגד הבעל.

הגט סודר, ולדיון שנקבע בתביעות הכספיות של הבעל, הבעל כלל לא הופיע, ובית הדין קבע שלכן לא ידון בטענות אלה.

לאחר חמש שנות סרבנות השתחררה האשה מכבלי הנישואים וקיבלה גט.