א' נישאה בשנת 2001. גם טרם נישואיהם היתה א' נתונה באופנים מסוימים למרותו של נ' לאור סוד משותף ואפל מבחינתה של א' שרק שניהם ידעו עליו בשלב זה.

כשלוש שנים לאחר נישואיהם ולאחר שהביא שני ילדים לעולם החליטה א' להיפרד מנ' וזאת לאור התנהגותו האלימה והמשפילה של נ', לאור בגידותיו שגרמו לה לאבד את שמחתה חייה, כשרונותיה ויכולותיה הפיזיות עד כדי רצונה להתאשפז להשגחה פסיכיאטרית.

א' הגישה תביעה לבית הדין הרבני ובמקביל פנתה לבית המשפט בבקשה שיקבע הסדרי משמורת, ראיה, ומזונות. הדיון בעניינה של א' התנהל בעצלתיים ופעם אחר פעם היא היתה צריכה להתחנן לפני בית הדין שיאפשר לה להביא הוכחות לכך שנ' בוגד בה, ובעניינים נוספים.

רק כעבור שנה וחצי, ולארח שנ' הודיע שעקרונית הוא מוכן לתת גט (בכפוף לשינוי מהותי בתשלום מזונות), נקבע דיון להוכחת טענות הצדדים. בדיון שנערך בית הדין מפציר בא' לוותר על מזונות ילדיה בתמורה לגט. למרות שנקבע מועד להוכחות בית הדין לא מאפשר לא' להציג הוכחות וקלטות וכד' ורק לאחר מספר בקשות ופריסת נימוקים משכנעים מסכים בית הדין לראות את הקלטת בה נראית ללא כל ספק בגידתו של נ' ב-א'ערעור של הבעל הוגש לבית הדין הגדול. נערכו דיונים בהם ביקש בית הדין לשמוע את הצדדים וזאת למרות שנ' לחלק מהדיונים לא טרח להגיע. ביתה דין מנסה להביא את הצדדים להסכמה וזאת תוך שהוא מתעלם מכך שעילת הגירושין של א' היתה מבוררת ושלמה. מאחר והבעל לא מתייצב לדיון מוצא כנגדו צו הבאה והוא נאסר. בדיון שאליו הגיע נ' ממאסר, ורק לאחר שאויים שאם לא ייתן גט הוא ייכלא- הסכים נ' לתת גט לא'.

א' היתה נשואה לנ' שש שנים, מתוכן למעלה משלוש שנים שהיא המתינה לקבל את החופש שלה בחזרה.