האשה והבעל היו נשואים כ-10 שנים בסך הכל, מתוכם העבירה האישה שש שנים בניסיונות להיפרד מהבעל.האישה הגישה תביעה למזונות ומדור בבית המשפט, ובשנת 2002 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים בו הוסכם על משמורת, וכן התחייב האב למזונות ולמדור לילדיו ולשיתוף פעולה מלא בעניין סידור הגט. כמו כן הוסכם על סילוק תביעות הדדי.

למרות ההסכם שנחתם סירב הבעל למלא אחר חלקו בעניין מתן גט, ומכאן החל מסע מפרך בו הוא דורש חזרת הצדדים לשלום בית. האישה הגישה תביעת גירושין בשנה זו, לאחר שהצדדים כבר היו פרודים. התנהלו מספר דיונים שבסופם ניתן פס"ד לפיו מצווה על הבעל ליתן גט לאשתו וזאת מאחר ובפועל הצדדים פרודים והאישה אינה מעוניינת עוד לחיות עם הבעל שאינו ממלא אף אחת מחובותיו כבעל וכאב.

למרות פסק הדין המצווה את הבעל לתת גט, הבעל סירב לעשות כן במספר הזדמנויות שבהם זומן לבית הדין. בשלב זה פנתה האשה אלינו, והצוות המשפטי החל לייצג אותה. פנינו לבית הדין בבקשה לחייב את הבעל לתת גט ולהפעיל סנקציות נגדו. לצדדים נקבע דיון שאליו הבעל לא התייצב. במעמד הדיון ביקשנו וקיבלנו צו הבאה נגד הבעל לדיון הבא. נקבעו שני דיונים למתן צווי הגבלה ולסידור גט, אך הם נדחו עקב יוזמת בית הדין ליישב את העניין בשיחת גישור שתתקיים עם הבעל. הגישור לא עלה יפה, ואנו פנינו לבית הדין בבקשה שיקבע מיידית חיוב גט ואף יתן צווי הגבלה, ולחילופין יפסוק שעליו לשלם לע' מזונות מעוכבת.

בעקבות בקשה זו נתן י' גט לע' וזאת לאחר 7 שנות פירוד.