מ' היא בת לעדה האתיופית. היא נישאה בארץ ל-נ' גם הוא בן העדה. לבני הזוג נולדו שני ילדים שאחד מהם סובל מאוטיזם. נ' אובחן עוד טרם עלייתו ארצה כחולה נפש, אך המידע לא התגלה למ' טרם נישואיהם. במהלך הנישואים מ' דאגה לטיפול בילדים ובצרכיהם המיוחדים וזאת כאשר היא עובדת שעות רבות. נ' לא הצליח להשתלב במקום עבודה קבוע והתמכר לאלכוהול, שבעקבותיו אף נהג בה באלימות קשה.

סיפורה של מ' נשמע כמו חלום בלהות, אך הוא התרחש כולו במציאות. מה שהקשה על המקרה וסיבך אותו היה מעורבותו של אחי הבעל בכל סיפור הגירושין, והעובדה שהוא הסית בכל כוחו את הבעל שלא לתת מ' לגט כדי לסחוט כספים לבעל ולעצמו מ-מ'.

בשנת 1999 הגישה מ' תביעת גירושין בבית הדין. התביעה הוגשה שנה לאחר שהוגשה על ידה תביעה למזונות בבימ"ש למשפחה. לדיון הראשון הבעל לא הופיע, כמו גם לדיונים רבים שעוד יבואו. מי שהופיע לרוב הדיונים היה אחיו של הבעל, אשר ניהל מו"מ סחטני בשמו והודיע שהבעל לא יתן גט עד שלא יתמלאו כל תנאיו הכספיים. לאחר חצי שנה של דחיות מסיבות משונות הופיעה בבית הדין רב מהקהילה האתיופית שהמליץ שהבעל יופנה למסגרת טיפולית. לאחר חצי שנה נוספת הודיע הבעל לביתה דין כי הוא מתנגד לגירושין. תסקיר סוציאלי שמוגש לבית הדין התריע נחרצות שנ' מצוי במשבר עמוק שבעקבותיו הוא נוהג באלימות כלפי מ', וכי הוא אינו מסוגל לגדל את הילדים.

בדיון הבא, שנערך שנתיים לאחר הגשת התביעה, הייתה מ' מוכנה לויתורים כלכליים רבים כולל מזונות, אך הבעל (בעידוד אחיו) עמד על סירובו לפנות את הדירה המשותפת של הצדדים. מקביל ניתן בבימ"ש צו המרחיק את נ' מדירת הצדדים בלא הגבלת זמן עקב אלימותו.

בהמלצת אחיו התאשפז נ' בבית חולים פסיכיאטרי וזאת כדי לעכב ולסרבל את ההליכים. במענה לבקשה שביקשה האישה לברר את מצבו הרפואי של נ' ואת רמת כשירותו השיב נ' שהוא מבקש לקיים הליכי גישור ביניהם בתוך העדה האתיופית. בעוד שחוות הדעת הרפואית הביעה בבהירות את מצבו של הבעל כחולה נפש ומטופל בתרופות, ובעוד האישה מבקשת פעם נוספת תוך פירוט העילות לגירושין לחייב את נ' לתת לה גט, קיבל בית הדין את בקשת הבעל, והפנה את הצדדים להליכי גישור. הגישור לא עלה יפה, ומ' הודיעה על כך לבית הדין. חלפה כחצי שנה עד שבית הדין הפסיק לתת לבעל עוד ועוד הזדמנויות להגיב להודעה על כישלון הגישור, והוציא סוף סוף פסק דין (זאת לאחר שמ' עתרה לבית הדין הגדול בדרישה שיורה לבית הדין האזורי לתת פסק דין). פסק הדין אינו מחייב את נ' לתת גט ל-מ' מאחר ולטענת בית הדין אין עילה לגירושין. על פסק הדין הגישה מ' ערעור בטענה שבית הדין כלל לא דן בעילות הגירושין ושהיה עליו לחייב את הבעל בגט. משלב זה מתחילה עו"ד נחליאל מטעם מבוי סתום לייצג את מ.

בעקבות ההתערבות של אחי הבעל בהליכים המשפטיים התקיימו דיונים רבים ומתישים ביחס לרכוש של בני הזוג, כאשר נ' אינו משתף פעולה ובית הדין אינו נוקט נגדו בסנקציות של ממש. לאחר מספר דיונים הציע בית הדין פשרה רכושית, אך נ' סירב לה, בשל השפעת אחיו שרצה יותר רכוש וכספים ממה שהוצעו. בשלב זה, לאחר שלוש שנים שבהם נ' ואחיו משטים בבית הדין ובמ', מורה בית הדין למנות אפוטרופוס לדין שינהל את הקשר עם נ'. למרות מינוי האפוטרופוס ממשיך נ' בסרבנותו ובאי שיתוף פעולה, בעוד אחיו ממשיך להתערב, נפגש עם האפוטרופוס ומודיע לו שללא מילוי כל דרישותיו הכספיות, נ' לא יתן את הגט.

בשלב זה נראה היה כי בית הדין מבין שללא כפייתו של נ' לתת גט לא יתרחש הדבר, אך בית הדין לא עשה זאת ונתן לבני הזוג כמה ימים כדי שיחתמו על הצעת פשרה שגיבש בית הדין ושכוללת ויתורים משמעותיים של מ'. אחי הבעל הורה לו לא להסכים, והוא סירב. בית הדין הורה על הבאתו של נ' בצו לבית הדין. מבוי סתום מימנה חוקר כדי שיבצע את הצו, ונ' הובא באזיקים לבית הדין, ולאחר מספר ימים במעצר נתן סוף סוף את הגט. לאחר 10 שנים, כשהיא בת 42, קיבלה מ' את הגט המיוחל.

במקביל להליכים בבית הדין הגישה עו"ד נחליאל בשם מ' תביעת נזיקין כנגד נ' וכנגד אחיו. התביעה נגד האח התקבלה, ובפסק דין תקדימי קבע השופט מ' הכהן שהאח אכן חייב לפצות את מ' שכן הסית את הבעל שלא לתת גט.