כאשר נישאו בשנת 1976 היה א' צעיר נמרץ ומוערך, מכריו צפו לו גדולות, או כך לפחות סיפרו ל-מ' טרם נישואיהם. לא' היתה עבודה מסודרת ומכובדת במוסד ציבורי, והוא היה מקורב לאישי ציבור בדרגים שונים. במהלך שנות נישואיהם התגלה, בתחילה בבית אך בהמשך גם בחוץ, פרצופו האמיתי של א'. הוא היה אלים כלפי מ' וחלק מילדיהם, הוא התמכר להימורים והפסיד את כספי הצדדים תוך כך, הוא הורשע בגניבה והואשם באונס והטרדה מינית של מי שעבדו לצידו. לבני הזוג שבעה ילדים.

תיק הגירושין נפתח על ידי מ' בשנת 2001. הצדדים חתמו על הסכם גירושין שכלל ויתור של א' על הדירה ותשלום מזונות, אך במועד הדיון לסידור גט חזר בו הבעל מהסכמתו שבלעדיה לא ניתן להתקדם. בעקבות כך הוגש ערעור לבית הדין הגדול שבו נקבע כי יש להגיע להסכם חדש שיהיה מקובל על א'. הסכם שכפי הנראה יהווה סחיטה של מ', ושיהיה בתוקף רק עם מתן הגט.

הצדדים הגיעו להסכם חדש, ונקבע כי עליהם לקבוע מועד לסידור גט, אלא שלמועד שנקבע א' לא טרח להתייצב. ניתנה לא' ארכה של כמה חודשים כדי שייתן הסכמתו לתהליך.

עד לשלב זה ובמשך תקופה ארוכה היה א' מורחק מהבית בצו שהוצא בבית משפט ושהוארך מפעם לפעם, אך בתקופה זו בוטל הצו וא' חזר להתגורר בדירה ולהטיל אימתו על מ' ועל הילדים.

לאחר שחלף המועד הגיש א' בקשה לביטול ההסכם. גם לדיון שהוא עצמו יזם הוא לא הגיע ולפיכך התקבלה החלטה שהחיובים הממוניים שבהסכם יישארו בתוקף. א' מגיש ערעור על ההחלטה לחייבו בגט ובית הדין הגדול בראשות אב"ד הרב עמאר דוחה את ערעורו וקובע כי אכן טענותיה של מ' מוצדקות וכי אכן יש מקום לחייב אותו במתן גט.

התיק מוחזר לבית הדין האזורי בחיפה כדי לדאוג לענייני סידור הגט. מ' מבקשת שיוטלו על א' סנקציות ובכלל חובה לתשלום כתובה ותשלום מזונות מדין מעוכבת (שאישה זכאית להם עד שמקבלת גט), שאם לא כן היא משוכנעת שלא ייתן לה גט. בית הדין מקבל את בקשת האישה וקובע שא' יפקיד את כספי הכתובה וישלם לה מזונות, אך לא מטיל עליו סנקציות. את זאת הוא יעשה, אם יסרב א' לתת גט.

הפעם זו מ' שמערערת לבית הדין ודורשת שיאסרו את הבעל עד שייתן גט, וזאת לאחר למעלה מחמש שנים שהיא ממתינה לגט. הערעור שנדון בפני אב"ד הרב דיכובסקי קובע נחרצות שעילותיה של מ' הוכחו לרבות המאיסות (בשל ההימורים ועוד), יש לחייב את א' במתן גט, אולם לגבי סנקציות קובע בית הדין שאלה יהיו מינוריות ומדורגות החל מתשלום כתובה ועד הרחקות מהקהילה, אך לא נקבעה סנקציה של מאסר.

שלושים שנות נישואים בהם סבלה מ' מאלימות ומעושק מצד בעלה לא הועילו, ורק כעבור שש שנים של דיונים מתישים קיבלה מ' את חייה בחזרה.