היחסים בין ס' ובעלה היו תמיד בעייתיים. היא סבלה מאלימות שהתבטאה שבהתפרצויות מילוליות קשות של בעלה בעיקר כלפיה, התפרצויות שהשפיעו רבות גם על ילדיהם. בעלה אובחן כמי שזקוק לטיפול תרופתי פסיכיאטרי. לאחר שלוש שנות נישואים היא הגישה בביה"ד תביעה לגירושין אך לאור הפצרותיו של הבעל לשלום בית, היא חזרה בה מתביעתה. היחסים בין הצדדים לא שבו למסלול תקין ובסוף שנת 2005 היא הגישה תביעה נוספת בביה"ד. תביעה זו הוגשה לאחר שניסיונות מקצועיים לשיקום הזוגיות עלו בתוהו, ולאחר שהתקיים דיון ביחס למזונות ולפרוק השיתוף בדירה בבימ"ש למשפחה.

ס' ביקשה מביה"ד לחייב את הבעל לתת לה גט על יסוד טענת האלימות, התנהגותו ומצבו הנפשי, וחוסר הסיכוי לשלום בית. את הדיונים מכאן ולהבא ליוו לסירוגין הדיינים שרם, כלאב, יפרח, שיינפלד וישראלי.לאחר כמה דחיות, ובטרם נערך דיון הוכחות, ביה"ד קבע כי הצדדים יעברו במקביל טיפול אצל פסיכולוגית קלינית שתדווח לביה"ד על ממצאיה. הפסיכולוגית קבעה שאין סיכוי שהצדדים ישובו לחיות יחד, וכי הבעל סובל מבעיה פסיכאטרית ומומלץ שיטופל בכדורים.

במקביל ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בו נקבע הסדר ביחס לדירת הצדדים ורק בעקבותיו עזב הבעל את הבית זאת שבועיים לאחר הדיון. למרות זאת, בדיון שנערך חצי שנה לאחר מכן קבע בית הדין כי האישה אמנם אינה יכולה לחיות עם הבעל אך מאחר והיא לא הוכיחה, לדעתו, את העילה של אלימות או בגידה של הבעל, מצווים בני הזוג לחזור לשלום בית, שאם לא יצלח ידונו שוב בחיוב בגט. ס' הודיעה לבית הדין כי לא תחזור לש"ב. בדיון שנערך בסמוך להודעה, ביקש הבעל כי האישה תוכרז כמורדת וסרבנית.

לאחר שנה וחצי של דיונים הגיע בית הדין למסקנה כי יש לדחות את תביעת האישה, ואין לחייב את הבעל לתת גט, ובית הדין המליץ לבני הזוג לחזור לשלום בית על אף חוות הדעת המקצועית שהונחה בפניו.על פסק הדין הזה הגישה עו"ד גיתית נחליאל ממבוי סתום בשם ס' ערעור בבית הדין הרבני הגדול. בערעור טענה כי בית הדין בהחלטתו התעלם מהראיות שהובאו בדבר האלימות וכן מחוות הדעת המקצועית שקבעה מפורשות כי בני הזוג לא יכולים לחזור לחיות ביחד, וכן על כך שבידי האישה טענות מבוררות שבשלהן היא יכולה למאוס בבעל ולחייבו לגרשה.

בערעור ישב כב' הרב הדיין שלמה דיכובסקי ונקבע בו כי אכן בידי האישה טענות מבוררות בעניין אלימות הבעל ומאיסותו בעיניה, וכי יש לחייב את הבעל לגרשה בתוך 30 ימים, ואם לא יעשה זאת, ניתן יהיה לדון בכפיה.

בזאת לא הסתיים המסע לעבר הגט של ס'. היא פנתה לבית הדין האזורי בבקשה שיקבע מועד לסידור גט, אך בית הדין העדיף שלא לאכוף את פסק הדין שבערעור וקבע כי מאחר שחוייב הבעל בגט אין מקום לקבוע דיון ו"מי שחייב בגט ייתן גט".

ההחלטה המוזרה הובילה את ס' לפנות שוב לבית הדין הגדול ולבקש כי יקיים דיון בעניין צווי הגבלה לבעל כדי שייתן גט. שני דיונים בעניין זה התקיימו לאחר כחודשיים. בראשון ביקש ב"כ הבעל שלא ילחצו את הבעל. לפני הדיון השני הציע בעלה של ס' שהיא תקנה ממנו את הגט תמורה כמה עשרות אלפי שקלים והיא, בצדק, סירבה. בדיון השני, שנערך שבוע לאחר מכן הציב בית הדין בפני הבעל דרישה חד משמעית לתת גט באותו המעמד, וזאת מאחר שענייני הרכוש נידונו ממילא בבית המשפט. ואכן, המסכת בעניינה של ס' הגיע לקיצה והיא קיבלה גט.

וכך מסכמת ס' את הדברים: היתה זאת תקופה קשה וחשוכה עבורי. ההתעללות שסבלתי מבעלי לא פחותה מההתעללות שעברתי בבית הדין הרבני האזורי על כך שלא נתנו לי שחרור מעונשו של זה והחליטו החלטה בכפייה מוחלטת שעלי לחיות עם אדם שמתעלל בי. למזלי הטוב בזכות מבוי סתום ועו"ד גיתית נחליאל ובזכות דיין בית הדין הגדול הרב שלמה דיכובסקי (שהיה פתוח ביותר בשמיעת העדויות) אני אישה חופשיה כיום!