קידום פתרונות הלכתיים

ישנן מגוון אפשרויות להתמודד עם תופעת סרבנות הגט והעגינות, וכולן במסגרת ההלכה. התפיסה כי בלתי אפשרי ליישם אותם כיום היא תפיסה מוטעית אשר השלכותיה על חייהם של נשים רבות היא הרסנית. הטענה כי ידי הרבנים קשורות, חרף רצונם, רחוקה מהאמת כרחוק מזרח ממערב.

ניתן להתמודד עם תופעת סרבנות הגט באמצעות הסכמי קדם-נישואין, אשר מטילים סנקציות כלכליות על בעל שמסרב לתת גט לאשתו. כיום, הסכם שכזה מהווה תנאי לנישואין בקהילה האורתודוכסית בארה"ב, ורבנים לא מחתנים זוג שלא חתם על מסמך שכזה. בנוסף ניתן לחתום לפני החתונה גם על תנאי בקידושין, שמעניק הגנה מפני עגינות ובשילוב עם ההסכם מבטיח כי אף אישה לא תישאר עגונה. בנוסף לאלו, ישנם כלים אחרים שניתן ליישם לאחר הנישואים, ביטול נישואין בעילות רחבות במקרים של עגינות, הפקעת קידושין, גט 'משעה אחרונה' ועוד.

הפתרונות האלו אינם חדשים והם לא המצאה של השנים האחרונות הם מבוססים על מסורות ארוכות שנים, עוד מתקופת התנ"ך. דוד המלך היה מחתים את החיילים שלו לפני היציאה לקרב על גט, כדי שאם ייפלו בשבי הנשים שלהן לא תישארנה עגונות. הגמרא דנה בכך במסכת שבת "דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" (בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עא).

בשנת 1924 פרסמו רבני איסטנבול שבטורקיה את קונטרס "קידושין על תנאי". על מנת להתמודד עם מצוקה של נטישת נשים על ידי בעליהן בעקבות שינויי תרבות והתרחקות מהמסורת, הם מציעים לתקן תנאי בקידושין.

גם הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון בישראל, שנושא העגינות בער בו והוא חתר למציאת פתרון רוחבי לבעיה במקביל לפתרונות יצירתיים וחדשניים אותם יישם במקרים פרטניים שהגיעו לפתחו, הציע להכניס לנוסח הקידושין תנאי לפיו הבעל מקדש את אשתו "על דעת רבני בית דין צדק שבעיר, שאם יעגן אותה שיהיה הכח בידם להפקיע קידושיו אלו למפרע".