ספטמבר 2017
נ' היא מסורבת גט "רק" 4 שנים, לכאורה – מקרה פשוט יחסית לתיקים אחרים שטיפלנו בהם. אך כשנכנסנו לעומק העניין הוא התברר כאחד מהתיקים המכעיסים ביותר שטיפלנו בהם בשנים האחרונות. הגשנו עתירה לבג"ץ נגד בית הדין הרבני הגדול ובית הדין האזורי בירושלים, בעקבות התנהלות קפקאית ואטומת-לב מצדם כלפי נ' – התנהלות אשר אחראית למעשה לעגינותה. התיק הזה מדגים באופן חד וברור את הטיפול הכושל של בתי הדין הרבניים בתופעת העגינות.
תקציר השתלשלות העניינים: לפני כשנה דחה בית הדין האזורי את תביעתה של נ' לחיוב גט, תוך שהוא מתעלם מחוות הדעת של העובדות הסוציאליות על התיק, ומטענות האישה על אלימות מצד בן זוגה. למרות זאת, לאור העובדה שבני הזוג היו פרודים במשך 3 שנים, בית הדין המליץ לבן זוגה על מתן גט בהקדם.
משלב זה ואילך עברה נ' מסכת התעמרויות ושרירות-לב מצד מערכת בתי הדין: בתשובה לערעור של נ' נגד פסק הדין של בית הדין האזורי בית הדין הגדול חייב אותה בהפקדת ערבות, והודיע כי במקרה שלא תעשה כן התיק יסגר. בשל מצבה הכלכלי נ' לא הייתה מסוגלת לעמוד בגובה הפקדון שדרש בית הדין הרבני הגדול, והגישה בקשה לפטור או להפחתת גובה הפקדון – בקשה שנדחתה על ידי בית הדין הגדול. הגשנו בקשה להארכת מועד הפקדת הערבות, וכמו כן הגשנו בקשה לבית הדין האזורי לקביעת מועד לסידור גט, בהתאם לפסק הדין הממליץ על מתן גט. התשובה שהתקבלה מבית הדין הרבני הייתה שהתיק נסגר, ושעל מנת לדון בעתירה יש לפתוח תיק חדש, אלא שהתיק ימסר לאותו הרכב ויינתן בו פסק דין זהה לפסק הדין הקודם. לא ניתן לנו הסבר אשר מניח את הדעת לגבי הסיבה שבגינה נסגר התיק, וכן לא הוסבר מה הטעם בפתיחת תיק חדש בתנאים האמורים. מצד בית הדין הגדול ניתנה תשובה דומה: לטענת בית הדין הגדול הבקשה להארכת מועד הפקדת הערבות לא התקבלה אצלם, ולפיכך: התיק נסגר, ועל מנת שבית הדין ידון בו על נ' לפתוח תיק חדש ולהפקיד את הערבות בגובה הסכם שנקבע.
*מערכת בתי הדין הרבניים פעלה בתיק זה בניגוד לחוק בתי דין רבניים ובניגוד להנחיות נשיא בית הדין*. על פי החוק וההנחיות בכל מקרה שבו ניתן פסק דין לגרושין, בין אם בלשון חובה ובין אם בלשון המלצה, תביעת הגירושין תלויה ועומדת עד לאחר סידור הגט. כמו כן, על פי חוק חובה על בית הדין לקבוע מועד לסידור הגט בתוך 45 יום (בעקבות תיקון לחוק הסנקציות משנת 2012 ביוזמת ח"כ לשעבר עותניאל שנלר ועמותת 'מבוי סתום').
כידוע בתי הדין הרבניים הם בעלי מונופול על ענייני נישואין וגירושין, ולפיכך בית הדין הוא המקום היחיד שבו נ' יכולה לקבל גט ולזכות בחירות. אלא שבמקום למלא את חובתם לעשיית דין צדק, בתי הדין הרבניים חוסמים בפניה את כל הדלתות, מסייעים לבן זוגה לעגן אותה, ומונעים ממנה כל דרך לקבלת זכויותיה לכבוד ולחירות.
קיווינו שבג"ץ יתערב ויפעל לטובתה של נ' שנותרה חסרת ישע וללא מוצא אל מול מערכת אטומה. בית המשפט העליון גיבה אותנו לא פעם במאבקנו למען זכויות נשים, וציין לא אחת כי סרבנות גט מהווה שלילת זכויות היסוד הבסיסיות ביותר של כל אישה: הזכות לחירות, להורות, לזוגיות והזכות לספר את סיפור חייה כרצונה.
הפעם, בתיק של נ', הוא איכזב קשות. לצערנו, בג"ץ הכשיר את ההתנהלות הבלתי סבירה בעליל של בתי הדין הרבניים כלפיה. השופטים קבעו למעשה שזה סביר לדרוש 15000 שקלים מאישה חד הורית שלא מקבלת מזונות עבור שני ילדיה, בעבור מה? רק בעבור הזכות לקבל דיון בבית הדין בעניין הגט שלה. נראה שנעלם מעיני השופטים שמדובר כאן בזכויות הבסיסית ביותר של נ': להתגרש, לצאת מתחת ידיו של בעלה הסרבן, ולזכות בחירותה.
להלן העתירה, ופסק הדין:
