באחד התיקים בו ייצגנו אישה מסורבת גט, עלה חשש ממשי לשלומם הפיזי של הילדים, כאשר האב הסיע אותם במכונית ללא חגורות בטיחות ובמהירות מופרזת בזמן שרשיונו נשלל עקב עבירות תנועה רבות. אותו אב אף אירח באופן קבוע בביתו, יחד עם ילדיו, אדם שהורשע בעבירות מין. תסקיר שניתן מטעם הרווחה קבע שהאב מסכן את ילדיו, ועל כן, רשאי לפגוש את הילדים במסגרת מפוקחת בלבד. הדיין התייחס לכך בזלזול מוחלט וקבע כי ה"אב אוהב את ילדיו ומעניק להם בהתאם ליכולתו". לאחר מכן, הוסיפו וכתבו הדיינים "הבעל יעודד ישירות את ילדיו לבוא אליו לליל שבת וכו', ויקנה את ליבם באמצעות ממתקים וכו'."
סיפור זה מבטא את אטימות הדיינים לאפשרות סיכון ממשי לשלום הילדים. תפיסתם טיפול בילדים, על רקע של סיכון והזנחה, איננה תואמת את תקופת חיינו.
בתיק אחר שלנו דרשו הדיינים בתמורה לגט שההילדים יחדשו באופן מיידי את הקשר עם האב שנטש אותם לפני 6 שנים וברח כדי להמנע ממתן גט, וכיום מתגורר במקום לא ידוע. כאשר המטפלת הרגשית של הילדים הסבירה להם שפעולה מיידית כזו תפגע מאד בילדים ועלולה לגרום להם לבעיות רגשיות וגופניות נוספות, אמר הדיין: "אנחנו מעריכים מאד את עבודת העובדות הסוציאליות, אבל אנחנו מבינים בזה יותר מהן, ואנחנו קובעים שזה לא יפגע בילדים"…
הכותבת, שיר לביא זנאתי, היא היועצת המשפטית של ארגון מבוי סתום המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות
