מה היו הסיבות שלי לגירושין? היו כמה דברים ביחד: הוא הרים עליי ידיים, החיים איתו לא היו נעימים, להגדיר את זה ממש במשבצות הנכונות אני לא יודעת. מורכב להכניס את זה למילים, אני לא בטוחה שאני מצליחה להכניס את זה למשבצת בראש שלי, זה פשוט לא היה ממש חיים של זוגיות.
אני זוכרת את כל הדיונים בבית הדין בשחור. כאילו זה משהו מודחק כזה. האקס שלי הוא זה שפתח את התיק. אבל בכל זאת ההליך לקח זמן, כל פעם לקח כמה חודשים עד שקבעו את הפעם הבאה. באחת הפעמים הדיון לא התקיים כי לא היה הרכב מלא של דיינים. העו״ד שלו ניצל את זה כדי לבטל את הדיון, כי אין חובה להתדיין בהרכב חסר. לא קיבלתי על זה אפילו התנצלות. במהלך הדיונים הרגשתי שהדיינים לא הכירו את תוכן התיק. אני לא חושבת שהם זכרו אותו בכלל. גם הפרוטוקולים היו לא מדוייקים! מישהו כתב רק חצי.
לפעמים הרימו עליי את הקול. פעם אחת רציתי להגיד משהו, ואמרו לי ״עכשיו את תהיי בשקט״ אבל אמרו גם את זה לאקס. הם דיברו באופן לא מכובד, גם אלי וגם אליו. זו צורת ההתנהלות שלהם. אבל אני לא אחת שמאוד מפחדת, אני יודעת לעמוד ולדבר. כשהרגשתי שהם צריכים לשמוע אותי אמרתי "סליחה, אני לא מבינה, אתם לא מבינים על מה מדובר", אז הדיין נתן לי לדבר. גם כשהעו״ד שלו רצה להתערב, הדיין השתיק אותו ונתן לי להמשיך לדבר. ההרגשה הכללית הייתה שיש משקל יותר גדול מלכתחילה לדברים של בעלי, אני לא יודעת למה. אבל לא באופן גורף. לפעמים פתאום הם הקשיבו לי.
כל פעם שהגעתי לבית הדין פחדתי. הרגשתי שאני לא יודעת כלום. הרגשתי את ההרגשה הכי מחרידה בחיים שלי. אם שואלים אותי מה הדבר הכי נורא בחיים שלי, התשובה היא – בית הדין. לדעתי הם כן ניסו להיות הוגנים, אבל הם דרשו ממני לעמוד שם ולהגיד דברים… הוא לא תפקד נורמלי מבחינת יחסי מין, והייתי צריכה לתאר את זה. למה זה מגיע לי? תשחררו אותי! למה אני צריכה לעמוד ולהגיד את זה? אבל ניחא, כדי להתגרש צריך עילת גירושין – יש כאן עילת גירושין. אבל זה הרי לא מספיק – צריך דיון הוכחות. איך אפשר לעשות דיון הוכחות? הקירות של הבית יוכיחו? בעלי הכחיש: "הייתי איתה במיטה פעמיים בשבוע". הדיין שאל אותו מה זאת אומרת "היית איתה במיטה" וניסה לברר את זה. עמדתי שם, זה היה משפיל ברמות אחרות.
למה אני בכלל צריכה להסביר למה אני רוצה להתגרש? לא הבנתי את זה. למה אני צריכה לעמוד על במה ולהסביר שהוא היה נורא אליי, שהוא לא קיים איתי יחסי מין? כולם היו גברים, לא הייתה אף אישה בחדר. ואני צריכה לעמוד מול כולם. למה כדי לצאת מהנישואים אני צריכה לעבור את זה? למה לא מספיק שאני מסבירה שהנישואים לא טובים לי? למה אני צריכה לעמוד ולהצדיק את זה? היה לי כל הצדק שבעולם – היה לי קשה במהלך הנישואים ונפגעתי. אבל למה אני צריכה לעמוד בפגיעה חוזרת, לעמוד מול האקס ומול הדיינים ולהסביר את זה? עד עכשיו אני מחלימה מזה, הבהרתי שם בצורה ברורה דברים שעכשיו אני מעדיפה שלא…
הדיינים ניסו להגיד שצריך שלום בית. שאלתי אותם אם הם לוקחים אחריות על האלימות של בעלי. אבל הם התעקשו: "תנסו, תחזרו". שלחו אותנו ליועצת נישואין. אני לא רציתי ללכת, אבל לא הייתה לי ברירה. ניסיתי להסביר לה את המצב. היא נתנה חוות דעת – אחרי פגישה אחת היא הגיעה למסקנה שאני נרקסיסטית. היא אמרה שהיא לא מבינה למה אני רוצה להתגרש והסבירה לי שאחרי שמתגרשים זה לא טוב, נהיים לבד. אני חייבת להגיד שהדבר היחיד שהרגשתי אחרי שהתגרשתי הוא: "וואי, איזה כיף".
בעלי מעולם לא קיבל פסק דין שמחייב אותו לתת גט, ואני בטוחה שזה היה לוקח עוד הרבה זמן. בסוף קיבלתי גט רק כי הגענו להסכם. אפילו אז בעלי לא רצה לתת את הגט באותו יום, אבל הוא רצה לטוס לחו"ל, ואני ניצלתי את ההזדמנות. היה לו צו עיכוב יציאה מהארץ והוא נכנע. אילולא הייתי מתעקשת באותו יום הוא היה טס, ומי יודע מתי הייתי מקבלת גט.
הכל בזכות מבוי סתום, בלעדיהן אולי הייתי עד היום בלי גט. הייתה לי עורכת דין נהדרת ועובדת סוציאלית מהממת. אני חושבת שהן הצילו אותי. עד שהן הופיעו הייתי חסרת אונים. עכשיו אני כבר ברק חדש של החיים שלי – סיימתי לימודים ואני עובדת. ברוך השם, התחתנתי מחדש עם בעל טוב ואפילו ילדתי.
