אני ו-שמעון הכרנו דרך חברה משותפת, היינו בני 21- צעירים ותמימים. התארסנו אחרי פחות מחודשיים, והיינו מאורסים 5 חודשים עד החתונה.
התקופות הקשות החלו בעיקר אחרי שהבת הראשונה שלנו נולדה, עברנו לבית הוריי כי הם היו בשליחות. הוא נכנס לדיכאון והתחיל להמר בווינר. זו הייתה הדרך שלו לעשות כסף קל. כמה שנים אח"כ הוריי חזרו והוא בדיוק לא התקבל לתפקיד שרצה בעבודה, אז לא יכלנו לעבור, ובעצם גרנו איתם בתוך הבית- מה שיצר סיטואציה מאוד מורכבת. הוא הלך והעמיק בהימורים. בלידה של הבת השנייה שלנו הבנתי שהוא ממש מכור. וזה היה תמרור אזהרה. ראיתי שהוא במינוס של עשרות אלפי שקלים- כל הכסף שחשבתי שייעדנו לדירה שנעבור אליה ואז החלטתי לערב את ההורים שלו. הם ממש ניסו לתמוך ולעזור אך לא באמת ידעו מה לעשות ואיך לטפל. מאותו רגע זה בא בגלים, כל כמה זמן היה משבר גדול והוא הבטיח שלא יהמר יותר. באיזשהו שלב נפרדנו ל8 חודשים- עשינו הסכם שלום בית לחילופים גירושים, עוד יחסית בשיתוף פעולה. ואז חזרנו, כל אחד מאיתנו הלך לטיפול בנפרד וגם היינו מטופלים יחד. אחרי כמה שנים נולד הבן השלישי שלנו וקצת לפני הלידה גיליתי שהוא חזר להמר והפסיד איזה 20 אלף שקל. מאותה נקודה הוא ממש התרחק והפסיק לתפקד, הוא כבר לא היה שם. התחננתי שנלך למטפל זוגי והוא לא הסכים. הוא לא רצה לבוא איתי למקום שבו הייתי צריכה לעשות פוסט דוקטורט בארצות הברית. נכנסנו לתקופה בנפרד והיה לנו ממש טוב בנפרד ואני הבנתי שאני מאוד נהנית מזה, ובכל ביקור שלו היה נורא. התמכרות זה לא רק התמכרות לכסף, זו התנהגות עצבנית, בגידה באמון וחוסר תפקוד, מניפולציות רגשיות, גזלייטינג. פתאום כשהייתי רחוקה ממנו, יכלתי לראות את הסיטואציה ביתר בהירות. בדיוק גם חל חודש המודעות למאבק באלימות נגד נשים וזה ממש פקח את עיניי להבין באיזו סיטואציה אני נמצאת, ובזכות המרחק היה לי הרבה כוחות. כשהוא בא שוב לבקר אמרתי לו שאם הוא לא מפסיק להמר אני סיימתי איתו. הוא התוודה בפניי שמאז שהקטן נולד הוא מהמר והפסיד כמעט 400 אלף שקל. חזרנו לארץ ישר לבידוד של שבועיים והיה סיוט. הייתה לו התפרצות זעם מפחידה עליי, ליד הילדים. הוא צעק עליי והשפיל אותי. באיזשהו שלב זה הגיע למצב שהוא חוסם אותי בידיים כדי שלא אצא, מכבה לי את האור כשאני מתקלחת כדי להעניש אותי ועוד.. באוקטובר פתחתי יישוב סכסוך, הוא התחנן שנשאר יחד עד הבת מצווה של הגדולה ושניתן עוד צ'אנס. ואז המצב בבית התחיל להיות כ"כ לחוץ והמאבקים איתו נהיו יותר ויותר פיזיים, שהחלטתי להוציא צו הגנה. זה הטריף אותו לגמרי, הוא הפר את הצו הגנה והשופטת האריכה לו את זה. כל אלו נתנו דרייב לתהליך גירושין. הוא הטריף אותי בטלפונים והודעות. מצד אחד מחזר ורוצה שנחזור ומצד שני יורד עליי ומצמצם אותי. לדיון הראשון שלנו בבית הדין הרבני הוא הביא תמונות וקנבסים שלנו, אמר כמה הוא רוצה שלום בית. אני אמרתי שאני רוצה להתגרש. הדיון היה רק כמה דקות והם פשוט אמרו שהם ישלחו תשובה בדואר, יצאתי משם נבוכה וחסרת אונים. יום אחרי הגיעה תשובה והם אמרו שאנחנו צריכים ללכת למטפלת זוגית שתחליט אם אנחנו לשלום בית או גירושים. למה שאיזשהי גברת תחליט עלינו? היא עשתה לנו פגישות בנפרד ופגישות ביחד. הפגישה ביחד הייתה מזעזעת. הוא כמובן אמר כמה הוא אוהב אותי, הביא תמונות שלנו, אמר שהמשפחה שלי והעורך דין שלי עושים לי שטיפת מוח. ואז הוא אמר שאני מפיצה עליו בשכונה שהוא פגע מינית בילדים. שם אני נשברתי, פרצתי בבכי. זרקתי את הכסף על השולחן ויצאתי מהחדר. התפרקתי ברחוב.
המטפלת שלחה המלצה לגירושים. הם לא ניסו לשכנע אותי להישאר איתו אך כן ניסו לשכנע אותי לתת לו כסף, לוותר על דברים שאני תובעת ממנו, לתת לו יותר זמן עם הילדים, העיקר שהוא יתרצה. היו סך הכל במהלך שנה 4 דיונים, הוא התעקש שנעשה טיפול זוגי של 20 פגישות והתוצאה באותו דיון הייתה שאני מסכימה ל10 פגישות ואם בסופן אני לא מסכימה לשלום בית שם זה נגמר. ה-10 פגישות הללו לא היו תחומות בזמן וגם זה היה לרב שהם החליטו עליו- דיין לשעבר בלי שום גישה טיפולית. סך הכל עשינו 5 פגישות בחצי שנה כי הכל נמרח. הפגישות היו קשות. הדיין רמז לכך שאני רוצה שזה ייגמר כי אני בקשר עם מישהו אחר. והוא כתב מעין חוות דעת שבה הוא בעצם לא אמר כלום. ואז עורכת הדין שלי פעלה לאט מדי מול זה והחלטתי ללכת למבוי סתום. לפני שנה בדיוק הייתי עם הילדים, ישבתי עם עלון שבת והיה מאמר של הרב מיכי יוספי והוא אמר שאם יש למישהו מריבה או קושי עם אדם אחר שיקח 21 יום ויתפלל לטובתו וכך תבוא הישועה. החלטתי לנסות, כי מה יש לי להפסיד. במקביל המשכתי את התהליך עם מבוי סתום ועם עורכת הדין שלי משם שהגיעה סופר מוכנה ומתוקתקת. אני באתי לדיון כבר בלי ציפיות. הדיין ביקש ממני לצאת ואז כשחזרתי הוא אמר שהוא מוכן לתת לי גט אך בתנאי שאוותר על הכתובה ושאאפשר לו להיות במוצ"ש עם הילדים וזו הייתה נקודת מחלוקת רצינית. התלבטתי על זה רבות ואז בדיון אמרנו שנסכים אך שבסוף זו תהיה החלטה של בית המשפט לעניני משפחה. ברגע שהדיין קלט שזה כן, הוא הטיס אותנו לכתיבת הגט. בית המשפט לענייני משפחה החליט לשנות את ענייני המוצ"שים ושמעון עכשיו במאמץ לערעור הגט. מאז חתימת הגט אני אומנם גרושה אבל האלימות המשפטית , הכלכלית והרגשית שאני חווה מולו לא נפסקת. הוא עדיין מנסה לסחוט ממני כסף ועוד. לכן הסיפור לא בדיוק עם סוף טוב כי זה עדיין ממשיך.
"הייתה לו התפרצות זעם מפחידה עליי, ליד הילדים. הוא צעק עליי והשפיל אותי. באיזשהו שלב זה הגיע למצב שהוא חוסם אותי בידיים כדי שלא אצא, מכבה לי את האור כשאני מתקלחת כדי להעניש אותי ועוד"
